החלטה בתיק רע"פ 6136/11

1.            לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים: צ' סגל, מ' יועד הכהן ו-ב' גרינברג) ב-ע"פ 26472-04-11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' פולוק) מתאריך 02.03.2011 ב-ת"פ 7578-03-10.

להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשת רשות הערעור.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.            בתאריך 25.02.2010 הוגש כתב האישום המקורי נגד המבקש, בגדרו נטען כי בתאריך 21.06.2009 תקף המבקש את מר אליאב כהן (להלן: המתלונן), במהלך הפנינג שהתקיים בישוב ראש צורים. על פי הנטען בכתב האישום, במהלך ההפנינג המתין המתלונן, לצד בנו הקטין, בתור לאחד המתקנים במקום. המבקש, אשר חשד כי המתלונן היכה את אחד מילדיו, ניגש למתלונן, אמר לו: "אתה לא תרביץ לבן שלי", ונגח בפניו. בהמשך, כך על פי כתב האישום, איים המבקש על המתלונן כי עוד יפגע בו גם בעתיד. כתוצאה מן הנגיחה, נשבר אפו של המתלונן.

נוכח הנטען בכתב האישום המקורי, הואשם המבקש בתקיפה הגורמת חבלה (עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), ובאיומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין).

3.            בתאריך 10.10.2010 הודיעו המבקש והמשיבה לבית משפט השלום הנכבד כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון, שעיקריו יפורטו להלן: כתב האישום המקורי, אשר הוגש נגד המבקש יתוקן, כך שימחק ממנו הנטען ביחס לאיומים שהשמיע המבקש כלפי המתלונן וכן ימחק האישום בעבירת האיומים; המבקש יודה מאידך גיסא בכל עובדות כתב האישום המתוקן, ויופנה לתסקיר של שירות המבחן; הצדדים יטענו באופן חופשי לעונש.

כאן המקום לציין, כי בא-כח המבקש לא צירף את כתב האישום המתוקן לבקשת רשות הערעור שבפני, אלא את כתב האישום המקורי בלבד.

עוד באותו יום הודה המבקש בכל המיוחס לו בכתב האישום המתוקן, ובהתאם הוא הורשע בתקיפה הגורמת לחבלה (עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין). נוכח הסכמת הצדדים, הורה בית משפט השלום על עריכת תסקיר של שירות המבחן בעניינו של המבקש.

4.            בתאריך 02.03.2011 גזר בית משפט השלום הנכבד את דינו של המבקש, לאחר שהתקבל תסקיר שירות המבחן ונשמעו טיעוני הצדדים.

בראשית גזר הדין, ציין בית משפט השלום הנכבד כי שירות המבחן המליץ לבטל את הרשעתו של המבקש, ולהסתפק בעבודות של"צ ובצו מבחן לתקופה של 6 חודשים. עוד קבע בית משפט השלום כי המבקש הוא בן 47 וללא עבר פלילי כלשהו, וכי: "מדובר במעידה חד פעמית ובנסיבות מיוחדות". יחד עם זאת, בית משפט השלום הנכבד קבע כי אין מקום לבטל את הרשעתו של המבקש, וזאת בעיקר  "בשל התוצאות החמורות יחסית של העבירה".

          בסופו של גזר הדין, השית בית משפט השלום הנכבד על המבקש את העונשים הבאים: ביצוע 140 שעות לתועלת הציבור; צו מבחן למשך 6 חודשים; ו-3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנה (כאשר התנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה על פי סעיפים 379, או 380 לחוק העונשין). כן קבע בית משפט השלום הנכבד כי המבקש יפצה את המתלונן בסך של 3,000 ש"ח.

5.            על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד. בערעורו, עתר המבקש לביטול הרשעתו, ובהתאם גם לביטול עונש המאסר על תנאי שהושת עליו.

בפסק דינו מתאריך 04.07.2011 קבע בית המשפט המחוזי, בין היתר, כדלקמן:

"אין צורך להכביר מילים בדבר חומרת מעשה הבריונות שביצע המערער [המבקש כאן - ח"מ], גם אם עשה כן בעידנא דריתחא...

המלצנו לצדדים לבוא בדברים ביניהם שמא ניתן להגיע להסדר בתיק זה. הבוקר הודיעונו הצדדים, כי המהלך לא צלח, ומשכך טענו הצדדים, מזה ומזה, ואין איפוא מנוס אלא ליתן הכרעתנו בנדון.

ערים אנו לעובדה, כי הרשעת המערער עלולה לגרום לפיטוריו ממקום עבודתו; ערים אנו אף לעובדה כי המערער הינו כבן 48 ללא עבר פלילי; ערים אנו אף לעובדה, כי המעשה לא תוכנן מראש אלא נעשה כתגובה אינטואיטיבית של אב ששמע מילדיו כי נפגעו מהמתלונן; עוד הוצג לפנינו תסקיר שירות המבחן, שהוא חיובי בעיקרו, וממליץ להימנע מהרשעת המערער ולהסתפק בעונש השל"צ.

התחבטנו קשות במקרה זה, ובסופו של יום באנו לכלל מסקנה כי בשל חומרת העבירה והצורך להרתיע את המערער, כמו גם נאשמים פוטנציאלים אחרים, ממציאת פתרון לסכסוך אקראי בדרך בריונית הגורמת נזק גופני של ממש, אין מנוס אלא להותיר ההרשעה על-כנה, וכך אנו קובעים".

לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את ערעורו של המבקש, והותיר את הרשעתו בעינה.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפני.